יום שבת, 2 בנובמבר 2013

עוגה לשישי - עוגת דלעת "אדם" של קרין גורן

אחרי שבוע מטורף עם הרבה עליות וירידות אני חוזרת שוב לכתוב לכם, קוראי המעטים אך האיכותיים. את העוגה הזו הכנתי כבר כמה פעמים בעבר ואני מתה עליה! בחיים לא חשבתי שאוהב עוגת דלעת, גם לא אגוזי מלך, אבל העוגה הזו הפכה אותי לאוהדת מושבעת. היא אפילו גרמה לי לשקול לנסות עוגת גזר פעם ראשונה בחיי מלאי השוקולד. הפעם יש לי קישור בשבילכם למתכון הישר מהאתר של קרין (אם יורשה לי, נראה לי שאנחנו כבר יכולות לעבור לבסיס שמות ראשונים). אני רק אציין שאני מוותרת על הג'ינג'ר שבמתכון המקורי כי זה טעם לא אהוד במשפחה. 


שימו לב לעבודת ההדבקה המעולה שהייתה כאן, עוד טפיחה על השכם...




לפני שהגעתי למרכולית התכוונתי בכלל להכין את ה"מאפינס בננה ופירורים" מעמ' 124 בספר, אבל כשהגעתי לשם היו רק בננות ירוקות ונאלצתי לשנות תוכניות בזריזות. אני ממש גאה בעצמי, ואני חושבת שאתם חייבים לי מחיאות כפיים על הגמישות המנטאלית - לפני חצי שנה לא הייתי מסוגלת לעשות מעבר כזה זריז ממתכון למתכון. אם האחיינית שלי הייתה מתקשרת אלי ביום חמישי בערב ומבקשת עוגה מסוימת, הייתי עונה לה שחבל שלא ביקשה כבר ביום שלישי, כי אז התחלתי לתכנן מה לעשות ועד יום חמישי כבר הכל היה קנוי ומוכן. הפעם השארתי לי את ההחלטה לשנייה האחרונה לפני היציאה למרכולית ביום שישי, וגם אז הייתי צריכה לעשות פרסה מוחית- והצלחתי! עוד אבן דרך. וגם, בדיוק בזמן להלוואין!


 כפי שאתם רואים חנכתי במתכון הזה את המעבד החדש!!! היו כמה גליצ'ים בהתחלה, כמו לשים את הקוצץ הפוך, מה שהוביל לחתיכות דלעת הרבה יותר גסות ממה שהן היו אמורות להיות:



 בניסיון השני זה כבר עבד יותר טוב, רק התמונה יצאה מטושטשת נורא... לפני המעבד פשוט גירשתי את הדלעת באופן ידני בפומפייה, אבל ראיתי איך קרין עושה את זה בתוכנית שלה עם המעבד לפני שנה ונגנבתי. מאז התחלתי לשאוף לאחד כזה משלי. Damn you product placment! 

 טוב, נמשיך עם הצעדים הבאים, ואני מתנצלת מראש על הבלאגן עם התמונות, מאוד יכול להיות שזו אני, אבל התוכנה הזו לא יותר מדי ידידותית לשילוב תמונות והן לא מפסיקות לקפוץ לי לכל הכיוונים. 



הקצפת ביצים עם סוכר
הוספת שמן (והרבה ממנו, כמובן, מתכון של קורין)
הוספת דבש תוך הקצפה
טיפ שלמדתי מהקולגה (טוב, הגזמתי כאן עם כינויי הקרבה, התנצלותי בפני הכוהנת הגדולה):
קודם למזוג שמן ואז למזוג דבש מאותו הכלי מבלי לשטוף, כל הדבש נשפך בקלות ולא נדבק לכלי.

אחרי הוספת החומרים היבשים מוסיפים את הדלעת והאגוזים ומערבבים ידנית

התבניות עם הבלילה לפני אפייה

              

העוגות חמות ותפוחות ביציאה מהתנור ואחרי קירור מכווצות קצת יותר אבל טעימות לא פחות.

הפעם היינו בהרכב טיפה יותר מצומצם, בלי אחות 2 והכנופיה שלה, אבל עם שחקנית חיזוק מאנגליה - האמא המקסימה של גיס 1. 

דבר המבקר:

אני: כפי שאמרתי, מאוד אוהבת את העוגה הזו. היא יוצאת לי נפלא כל פעם מחדש וכל המבוגרים סביב השולחן אכלו ממנה בהתלהבות. 

הדוכסית מאנגליה: it's very lovely Nitzi

אחיין 3 (9): "מה זה הכתום הזה? לא נראה לי..."

אחיין 2 (13): "מה זה הכתום? גזר?" (טועם כל קצה המזלג) - "אני רוצה גלידה!"

אחיין 1 (16): שם מלא גלידה על העוגה ואז היה מוכן לאכול אותה בתאבון. מקובל עלי לגמרי, העיקר שאכל                              מהעוגה.

כן, הבוס שלי הוא מאלה. מת לחזור לעבודה למרות שבאמת
כמעט מת.
למשפחה הבאתי רק תבנית אחת, ואת השנייה אני שומרת להביא לבוס 1 שחזר לאשפוז בית היום. הוא מאוד חסר לי בעבודה, ובכלל, כבר סיפרתי לכם, הוא היה מעין דמות אב בשבילי בחודשים האחרונים. אף אחד לא מבין איך נקשרתי אליו ככה, כי הוא מהאנשים האלה שצועקים ומקללים כל הזמן, כי הוא סופר ייקה שלוקח כל דבר ללב ומוציא מפרופורציות, אבל אותי הוא בעיקר מצחיק ומשעשע והוא מעולם לא הרים עלי את הקול. יש לו לב גדול בסה"כ והוא מאוד נאמן לאנשים, גם כאלה שהוא צועק עליהם. המשרד שלו היה במשך שנה המקום שאליו הייתי באה לנשום אחרי שהיו מוציאים לי את הנשמה במשרד של השירות (העבודה שלי התחלקה בינם לבינו). אני תמיד יודעת שמה שאגיד לו יישאר בינינו, וזה נורא חשוב במקום עבודה, אתם יודעים, עם כל הפוליטיקה.


ככה אני מרגישה לגבי המחלפים
החדשים בצ'ק פוסט
אתמול הסעתי את אשתו עד לרמב"ם לבקר אותו, בשליחות של בוס 2, ולא הלכתי לאיבוד בכלל! אני נהגת ממש לא משהו, ומנווטת הרבה יותר טוב עם הרגליים מאשר עם הגלגלים, אבל הסתדרתי לא רע ועשיתי רק שתי עבירות תנועה בדרך חזרה! בשבילי זו גם הצלחה גדולה, כי בד"כ אני לא יוצאת מהרדיוס של העמק מפחד ללכת לאיבוד לנצח בכבישי ישראל. שמחתי מאוד לפגוש את בוס 1 ורווח לי שמצבו משתפר, אם כי עדיין יש לו דרך לא קטנה לעבור.






הפוסט הבא כנראה יהיה שוב על איפור. פוסט על מוסיקה יחכה אלוהים יודע עד מתי, אני פשוט מאוד רוצה להשקיע בו ולעשות מחקר מעמיק לפני שאפרסם וכרגיל עסוקה בפרויקטים שאשכרה מביאים לי פרנסה. עשיתי היום קניות מטורפות של איפור באינטרנט, וזה בגלל התרגול האחרון שקיבלתי מהמטפלת שלי - למצוא חברה. זה אמור לעזור לי להכניס מישהו חדש לחיים ולהתגבר עוד קצת על החרדה החברתית ומשקעי העבר. אז מצאתי חברה בעבודה, ונורא נחמד לנו, וזה ממש תחילתו של הקשר ועוד אי אפשר לקרוא לזה משהו מעבר לידידות, אבל היא בכמה רמות מעלי בכל מה שקשור לאיפור אז יש לנו את זה במשותף. היא הדליקה אותי על ולוגים ביוטיוב והבנתי בדיוק עד כמה אני קלולס (אם לא חשדתי בזה גם ככה עד עכשיו). 

הנה אחד מאלה שממש אהבתי, והוא מצחיק בטירוף. זה ולוג בחורה אמריקאית בשם ג'ודי שעושה הרבה  טסטים חיים למוצרים חדשים שהיא רוכשת. הביקורות שלה מעמיקות ויש לנו אותו סוג עור (אבל לא גוון).
הנה קישור לערוץ של ג'ודי ביוטיוב:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה